כמו תמיד, צריך להתחיל מההתחלה.
ביטוח היה קיים מאז ומתמיד ונובע מצורך שלנו להרגיש בטוחים, במיוחד בשעת משבר. לפני אלפי שנים, כאשר חיינו בשבטים (למעשה, במשפחות גדולות), הביטוח התאפיין בערבות הדדית בין בני השבט, כך שאם משפחה מסוימת עברה משבר (כגון שיטפון ששטף את כל האדמה החקלאית שלה) כל האחרים הגיעו לעזור. העדויות הכי קדומות לביטוח (סוג של ביטוח…) היו בחוקי חמורבי, ומאז זה המשיך והתפתח.
הבעיה התחילה כאשר הפסקנו לחיות בשבטים, עברנו לערים, אבל עדיין היינו צריכים לחפש את הביטחון. לתוך הוואקום הזה נכנסו העשירים של אותם הימים. כאשר בעל אונייה (או יזם בשפת ימינו) היה רוצה לתור את העולם (או להקים סטארטאפ בשת ימינו) הוא היה הולך לאיש עשיר (או חברת ביטוח) ומבקש מהם הלוואה לטובת העניין. אם בעל האונייה היה מצליח לחזור מההרפתקה שלו בשלום, היה מחזיר את ההלוואה בתוספת סכום כסף, שהייתה נקראת פרימיום. ומזה עד היום אנחנו קוראים למחיר של פוליסת ביטוח פרמיה. אם בעל האונייה לא היה חוזר בשלום, אזי ההלוואה הייתה טובעת עם הספינה למצולות. למרות שהרעיון הוא של הלוואה (קודם מקבלים את הכסף ולאחר מכן מחזירים בתוספת פרמיה) הרי שהרעיון דומה לביטוח של ימינו, רק שקודם אנחנו משלמים את הפרמיה ואם קורה מקרה ביטוח אז חברת הביטוח משלמת לנו את תגמולי הביטוח שמגיעים לנו.
לפי האקדמיה, אנחנו רוכשים ביטוח בשביל נזקים גדולים שעלולים לקרות לנו בהסתברות נמוכה. לדוגמה, אנחנו מבטחים את הבית שלנו מפני הרס טוטלי שלו (נזק גדול) שעלול לקרות כתוצאה מרעידת אדמה (הסתברות נמוכה לקרות האירוע). בצורה כזאת אנחנו מבטחים את הרכב שלנו מפני תאונת דרכים, גניבה, את החיים שלנו מפני מחלות קשות או מוות ואת העסק שלנו מפני פריצה ושוד. אין לנו אינטרס לבטח את הרכוש או החיים שלנו מפני נזקים קטנים (לדוגמה, שריטות ברכב או ביקורים תכופים אצל הרופא) או מפני נזקים שעלולים לקרות בהסתברות גדולה (ואז נעדיף לעשות הכל כדי למנוע את הנזק עצמו ולא לבטח אותו).
בשורה התחתונה, ביטוח היה כאן מאז ומתמיד וימשיך להיות איתנו. מדובר בכלי סוציאלי שנותן לנו הרגשה בטוחה ביום יום, שיש לנו על מי לסמוך בשעת משבר.
Yorumlar